|
כוחו של חיוך / צב החייכנית
|
אתמול |
פרק 1: תחילת היום
נקודת מבטו של עמית:
בכל בוקר אני מתעורר לקולות הציפורים המזמרות מחוץ לחלון חדרי. אני מסתכל מהחלון ורואה את השמש זורחת, שולחת קרניים חמות שחודרות דרך העלים של העץ הגדול בחצר שלנו. אני אוהב את ההתחלה הזו של היום, עם האוויר הצח והריח הנעים של פרחי הבוקר. אני מתלבש ויורד למטבח, שם אמא שלי מכינה לי ארוחת בוקר טעימה עם פרוסת לחם טרייה וממרח השוקולד החביב עליי.
נקודת מבטה של שי:
בכל בוקר אני מתעוררת ומביטה מהחלון, אבל התחושה הכבדה לא עוזבת אותי. אני יורדת למטבח, אמא שלי מכינה לי ארוחת בוקר, אבל אין לי תיאבון. בבית הספר אני מרגישה בודדה ומתקשה בלימודים.
נקודת מבטו של עמית:
בדרך לבית הספר, אני פוגש את חבריי הטובים. אנחנו צוחקים ומספרים סיפורים אחד לשני. כשאני מגיע לבית הספר, אני נכנס לכיתה עם חיוך גדול על פניי, מוכן להתחיל יום לימודים חדש ומרתק. אך פתאום אני מבחין במשהו שונה, חברתי לכיתה, שי, יושבת לבד בפינה של החצר, עם מבט עגום על פניה.
ההורים שלי תמיד לימדו אותי להיות נחמד לכל אדם שאני פוגש. אמא שלי אמרה לי פעם: "עמית, לעולם לא תדע מה מישהו אחר עובר. אז תמיד תהיה נחמד, זה יכול לשנות את היום שלו". המילים האלה תמיד מהדהדות בי, ולכן אני מנסה תמיד להיות נחמד לאחרים.
פרק 2: הידידות החדשה
נקודת מבטו של עמית:
בזמן שכולם שיחקו בחצר, לא יכולתי להתעלם מהעצב שנשקף מעיניה של שי. ניגשתי אליה בעדינות ושאלתי אותה מה קרה. היא השיבה בקול חלש שהיא מתקשה במקצועות מסוימים ומרגישה שאין לה חברים שיעזרו לה. הרגשתי בליבי צורך לעזור.
נקודת מבטה של שי:
באותו רגע, חשבתי לעצמי שאין לי שום תקווה. לפתע, עמית ניגש אליי ושאל אותי איך אני מרגישה. הסברתי לו שאני מתקשה בלימודים ואין לי חברים שיעזרו לי. הוא הציע לי לבוא לשחק איתו ועם חבריו במהלך ההפסקה. למרות שהייתי קצת ביישנית ולא בטוחה, ראיתי את החיוך הכנה שלו והחלטתי להצטרף.
פרק 3: התמיכה בלימודים
נקודת מבטו של עמית:
בימים שלאחר מכן הקדשתי זמן להסביר לשי איך להכין את שיעורי הבית ולעזור לה להבין את החומר הנלמד. יחד היינו יושבים בכיתה אחרי הלימודים, ועובדים על שיעורי הבית בצורה מסודרת ומהנה.
נקודת מבטה של שי:
באותו זמן, הרגשתי שסוף סוף יש לי חבר אמיתי שמוכן לעזור לי. למדתי שיטות חדשות לזכור ולפתור בעיות, מה שעזר לי לשפר את יכולותיי ולהרגיש בטוחה יותר בעצמי.
פרק 4: משחקי הכדורגל
נקודת מבטו של עמית:
כשלא היינו עסוקים בשיעורים, היינו משחקים יחד בכדורגל, משחק שאנחנו שנינו אהבנו מאוד. עזרתי לשי לשפר את כישורי הכדורגל שלה, והיינו מבלים שעות רבות במשחק ותחרות ידידותית.
נקודת מבטה של שי:
בזמן המשחקים, הרגשתי שאני משחררת את כל המתח והדאגות שלי. המשחקים הפכו לרגעי הקסם שלנו, בהם יכולנו להיות חופשיים ומשוחררים מכל דבר אחר.
פרק 5: הפעילות המיוחדת בכיתה
לאחר זמן מה, המורה הכריזה על פעילות מיוחדת שתערך בכיתה. היא אספה את כל התלמידים והסבירה להם על המשימה הקרובה. כל תלמיד יכתוב דברים טובים על עצמו בגוף שלישי, ואחר כך יקריא את מה שכתב בפני הכיתה. המטרה של הפעילות הייתה לעודד חיוביות עצמית ולחזק את הביטחון העצמי של כל תלמיד.
המורה הסבירה שתלמידים רבים נוטים להתרכז בדברים שהם מתקשים בהם ובפגמים שלהם, ולכן חשוב ללמוד להכיר בתכונות החיוביות ובכישורים האישיים שלנו. היא הסבירה שכתיבת דברים טובים על עצמנו עוזרת לנו לראות את הערך האמיתי שלנו ולהגביר את הביטחון העצמי.
המורה נתנה דוגמאות למה כל תלמיד יכול לכתוב על עצמו, כגון "שי היא ילדה חברותית ואדיבה", "עמית הוא ילד יצירתי ומוכשר". היא הסבירה שעל כל תלמיד למצוא לפחות שלושה דברים טובים על עצמו ולכתוב אותם בגוף שלישי.
המורה נתנה לתלמידים כמה דקות של שקט לכתיבת הדברים הטובים על עצמם. הילדים שקועים במחשבות ובעטים רושמים את הדברים על גבי הדפים שהמורה חילקה להם.
נקודת מבטה של שי:
כששמעתי על הפעילות, הרגשתי קצת לחוצה, עצבנית ולא בטוחה. לא ידעתי איך לתאר את עצמי בצורה חיובית, וזה גרם לי לחשוש. "מה אני בכלל שווה?" חשבתי לעצמי. אבל אז ראיתי את עמית ליד השולחן שלי, מביט בי בחיוך מעודד.
"את יכולה לעשות את זה, שי" הוא אמר עם חיוך, "זכרי שאת חברותית ומסורה. את תמיד עוזרת לאחרים ומביאה אור לאן שאת הולכת."
המילים של עמית חיממו את ליבי וגרמו לי לחשוב מחדש. לקחתי את העט והתחלתי לכתוב בזהירות. התחלתי לכתוב שאני ילדה חברותית ואדיבה, ושיש לי יכולת לעזור לאחרים. ככל שכתבתי, התחלתי להרגיש תחושת גאווה קטנה בלב.
פרק 6: השיתוף בכיתה
נקודת מבטו של עמית:
כששי ניגשה לכתוב, היא הרגישה קצת עצבנית ולא בטוחה. אבל הייתי לידה, מעודד אותה ומזכיר לה את כל הדברים הנהדרים בה.
נקודת מבטה של שי:
כשעמדתי בכיתה, הרגשתי לחץ. ליבי דפק בחוזקה, אבל ראיתי את המבט החם של עמית, וזה העניק לי את הביטחון שהייתי זקוקה לו.
באותו רגע, הבנתי שיש לי מישהו שתומך בי ושאני יכולה לסמוך עליו.
התחלתי להקריא בקול רועד: "שי היא ילדה חברותית ואדיבה, ויש לה יכולת לעזור לאחרים." ככל שהמשכתי לדבר, קולי התחזק והרגשתי את תחושת הגאווה מתפשטת בליבי.
נקודת מבטם של שי ועמית:
המורה הזכירה לנו את הפתגם "החבר האמיתי הוא לא זה שמצטרף להצלחה שלך, אלא זה שתומך בך כשאתה נופל". הסתכלנו אחד על השני עם חיוך, כי ידענו שאנחנו חברים אמיתיים.
פרק 7: המעגל החברתי
נקודת מבטו של עמית:
לאט לאט, החיוך שלי היה מדבק, ושי התחילה לחייך גם כן. חברי הכיתה שמו לב לשינוי בשי והחלו לשאול אותה להשתתף בפעילויות שונות. היא הרגישה סוף סוף חלק מהקבוצה.
נקודת מבטה של שי:
הרגשתי שאני לא לבד יותר. גיליתי שכשאתה מראה נחמדות, אתה מקבל נחמדות בחזרה.
פרק 8: העזרה לזולת
נקודת מבטו של עמית:
שי ואני הפכנו לחברים טובים והתחלנו לעזור לאחרים בכיתה שנראו זקוקים לעזרה או חבר. כל הילדים הבינו שהחיוך והנחמדות יכולים לשנות את העולם לטובה ולהביא ליצירת סביבה תומכת ומחבקת.
פרק 9: שינוי הכיתה
נקודת מבטו של עמית:
בזכות המאמץ המשותף שלנו, כל הכיתה הפכה למקום מלא חיוכים ונחמדות. המורה שיבחה את הילדים על הנחמדות שלהם זה כלפי זה וסיפרה לנו סיפור על כוחו של חיוך וכמה חשוב להתמיד ולהיות טובי לב.
פרק 10: ההתחייבות לחיוך
נקודת מבטם של עמית ושי:
הבנו שחיוך קטן יכול לשנות המון ושאפשר לעזור לאחרים להרגיש שייכים ומוערכים. התחייבנו להמשיך ולהיות נחמדים אחד לשני ולחייך בכל הזדמנות, כי ידענו שזוהי הדרך ליצור עולם טוב יותר.
ה- סוף!
מקווה שאהבתם❤️ |
|
