|
האור-סיפור לכתב אורח
|
לפני 3 ימים |
העיירה סאנפילד הייתה מקום שקט, אבל היום היה משהו אחר באוויר. אולי זו הייתה הרוח שנשבה בין הרחובות, אולי השמש שהסתתרה מאחורי העננים. אבל נועם ידע שמשהו מוזר עומד לקרות.
הוא יצא מהבית עם התיק על הגב, בדרך לבית הספר. הרחוב הראשי היה כמעט ריק, חוץ מכמה ילדים שצעדו לאט, לוחשים ביניהם. נועם ראה את חברתו הטובה, תמר, מחכה לו בפינת הרחוב.
"שמעת?" היא שאלה בקול נסער.
"שמעתי מה?" נועם הציץ בה בסקרנות.
"משהו קרה הלילה," היא לחשה. "נורית מהכיתה שלנו אמרה שהיא ראתה אור מוזר ליד היער. וכשהיא התקרבה... הוא פשוט נעלם."
נועם הרים גבה. "אור? נעלם? אולי זה סתם פנס או משהו."
"אולי," תמר משכה בכתפיה. "אבל היא נשמעה ממש מבוהלת."
הם המשיכו ללכת, אבל נועם הרגיש שהוא לא יכול להוציא את הסיפור מהראש. כשנכנסו לבית הספר, הוא ראה את נורית יושבת בשקט ליד החלון, מביטה אל החצר במבט מהורהר.
"היי, נורית," הוא ניגש אליה. "את בסדר? שמעתי שראית משהו מוזר."
נורית הרימה אליו מבט. "זה לא היה סתם אור. זה היה... משהו חי. זה זז. כשהתקרבתי, הוא פשוט... נעלם, כאילו שאב את עצמו פנימה. ומאז אני מרגישה כאילו מישהו מסתכל עליי."
הצלצול קטע את השיחה, אבל נועם ותמר החליפו מבט. הם ידעו שהם חייבים לבדוק את זה.
---
אחרי הלימודים, הם החליטו ללכת ליער. השמש החלה לשקוע, צובעת את השמיים בכתום וסגול. "אם היה פה משהו מוזר אתמול בלילה, אולי נמצא רמזים," אמרה תמר.
נועם הדליק את הפנס בטלפון שלו. "בואי ננסה לא להתרחק יותר מדי."
הם התקדמו בין העצים, הרוח מניעה את העלים סביבם. פתאום, משהו ריצד בשולי שדה הראייה של נועם. הוא הסתובב במהירות.
"מה קרה?" תמר שאלה.
נועם הצביע. "שם! היה שם אור לרגע!"
הם התקדמו לאט, מתקרבים לעץ גדול. ואז, בפתאומיות, משהו הבזיק שוב – אבל הפעם הוא לא נעלם. מול עיניהם, בתוך הצללים, היה כדור קטן של אור מרחף באוויר.
תמר החזיקה את ידו של נועם. "אתה רואה את זה, נכון?"
"כן..." נועם לחש.
האור ריחף מעט, ואז, כאילו הבחין בהם, התחיל להתקרב.
נועם ותמר עמדו קפואים במקום. הם לא ידעו אם לברוח – או להישאר ולגלות מה זה באמת. |
|
