|
האמא הנוזפת של וולדמורט (זה מצחיק ממש!)
|
אתמול |
---
*יער האסור, שעת ערב.*
רעמים מתגלגלים ברקע.
הארי פוטר עומד מול וולדמורט, שרביט בידו, פניו נחושים.
וולדמורט מחייך חיוך מרושע.
וולדמורט (בקול מצמרר):
"זו השעה שלך, פוטר... הסוף שלך הגיע!"
הארי:
"אתה טועה, טום. יש לי את כוח החברות, וזה—"
פיפ פיפ!
(פתאום נשמעת מנגינת טלפון ישן: דינג דינג דינג דינג – כמו של סבתות)
וולדמורט עוצר. מרים גבה.
שולף טלפון צדפה ורוד עם מדבקות של חד קרן.
וולדמורט (לוחש לעצמו):
"אוי לא... אמא..."
עונה לשיחה בלחישה לחוצה:
"אמ... אמא? אני... אני באמצע משהו עכשיו..."
קולה של גברת וולדמורט (במבטא פולני סמכותי):
"אמצע משהו? טום מרוולו רידל! אמרתי לך לסיים את המרק! השארת חצי סיר על הגז, אתה מנסה לשרוף את הבית?!"
וולדמורט (לוחש):
"אמא, אני באמצע קרב עם... אתה יודעת... הארי פוטר... זה חשוב."
אמא:
"מה חשוב?! קרבות! קרבות לא מנקים את הרצפה! מה עם הכביסה? למה הכל בגדים שחורים?! קצת צבע בחיים לא הרג אף אחד!"
הארי, בצד, מבולבל:
"אממ... הכל בסדר? אתה רוצה שאני... אחכה?"
וולדמורט (מרים יד להשהות):
"שנייה, רק רגע. הפסקת קרב."
חוזר לשיחה:
"אני באמת מצטער, אני פשוט—"
אמא (קוטעת):
"וחוץ מזה! השארת את המדף של הקללות פתוח! הבוגארט יצא החוצה ועשה עליי פרצופים! כמעט קיבלתי התקף לב! מה זה ההתנהגות הזאת?!"
וולדמורט (בייאוש):
"אמאאא... אני מנסה להיות אדון האופל!"
אמא:
"אדון האופל?! אתה אפילו לא יודע לקפל מגבות כמו שצריך! תבוא הביתה, תמרח קרם הגנה, ותלבש סוודר, קר בלילה!"
וולדמורט (מתייאש):
"אבל אמא... אני חסר אף."
אמא:
"ולכן אתה צריך קרם! שמש נכנסת ישר לסינוסים! רוצה לקבל דלקת מצח-חלל?!"
וולדמורט לוחש:
"אני לא מאמין שזה קורה לי עכשיו..."
הארי מתמוטט מצחוק בצד.
הוא מוציא מצלמה. מתחיל לצלם.
הארי:
"זה הולך להיות ויראלי בטיקטוק..."
וולדמורט נאנח, מנתק את השיחה באיטיות.
הוא פונה חזרה להארי, מביט בו במבט עייף.
וולדמורט:
"טוב, איפה היינו?"
בום!
פתאום, שער קסום נפתח – וגברת וולדמורט יוצאת ממנו, לבושה בחלוק פרחוני ונעלי בית של שפנפנים.
אמא:
"הבאתי לך את הקרם! בוא הנה, טומי, אני אעשה לך קצת על הקרקפת!"
וולדמורט (צורח):
"אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!"
הארי פשוט נופל לרצפה מרוב צחוק.
--- |
|
