|
איך נראת חברה אמיתית?- לכתב אורח..
|
18/04/2020 |
פרק 1- אלינור:
לפני חמש שנים, כשעוד למדתי בחטיבת הביניים. הצטרפה אלינו תלמידה חדשה, אלינור.
אני זוכרת את היום הזה כאילו היה אתמול,
ישבתי בכיסא שלי, לבד כמו תמיד. שיחקתי לי בגומיות השיער שלי וחיכיתי למורה,
לאחר זמן קצר ראיתי את המורה יושבת עם ילדה עם שיער זהוב ועיניים חומות בחוץ. רציתי לשאול אותה "מי זאת?" ו"מה היא עושה כאן?" אך התאפקתי, המורה הבחינה בי: "היי רוני!" היא אמרה הילדה הביטה בי ואני הבטתי בה, שקט שרר על החדר.. חוץ מאת הרוח שיצאה מחלון לא שמענו דבר, המורה שברה את השקט: "רוני, תכירי את אלינור. היא חדשה כאן.." אמרה המורה והצביעה על הילדה "היי.." אמרתי בבישנות "ואת אלינור, תכירי את רוני. היא תלמידה שלי" אמרה המורה לאלינור והצביעה עליי הפעם "שלום" אמרה הילדה.
"יש לי רעיון!" אמרה המורה "רוני? למה שלא תחנכי את אלינור?" היא הוסיפה "אני אשמח" אמרתי בשקט "גם אני.." אמרה אלינור וחייכה.. "מצוין!!" אמרה המורה "אבל יש לי בקשה אלייך, שמרי על זה בסוד.. אני לא רוצה שיקנאו" היא הוסיפה.
ומה קרה מאותו היום? אלינור ישבה לידי, אני הסברתי לה וערכתי לה סיורים, היא עזרה לי במקצועות שקשה לי הם וממש נהפכנו להיות החברות הכי טובות.
כך עברה שנה וכך עברו שנתיים, ממש הפכתי את זה לסדר היום שלי.
כל יום נפגשנו אחרי הלימודים, כל יום שישי הלכנו לשתות שייק במרכז המסחרי, כל הפסקה שיחקנו בכדור שלי, היינו החברות הכי הכי הכי הכי טובות!!
כך עברה שנה, כך עברו שנתיים, ובשנה השלישית: הכל השתנה!!
פרק 2- ההפתעה הלא צפויה:
הטלפון צלצל. הרמתי את הטלפון "הלו?" אמרתי, זאת הייתה אלינור "רוני!!" היא אמרה "התגעגעתי אלייך כל כך!" היא הוסיפה "גם אני! מתי את חוזרת מאמריקה?" שאלתי "בעוד חמישה ימים אני חושבת.." אמרה אלינור "טוב תקשיבי.. תהיתי אם אוכל לשבת ליידך ביום הראשון" אמרה אלינור "בטח!!" עניתי בהתרגשות "יואו אני חייבת לנתק, אנחנו הולכים לבריכה! ביוש" אמרה אלינור "ביי!" עניתי וניתקתי.
הלכתי לחדרי, קצת מבואסת אבל שמחה. החזקתי את בובי, בובת הארנב שלי ונאנחתי על המיטה.
"כמה כיף לאלינור שהיא באמריקה.." חשבתי לעצמי "הלוואי שגם אני יטוס לאן שהוא.." הוספתי
"ילדים רדו למטה!!" אמרה אימא
אני טל ויערה ירדנו, ראינו את אבא מחזיק 5 כרטיסי טיסה "אבא?" אמרה יערה "מה יש לך ביד?" היא שאלה "טוב ששאלת!" אמרה אימא "אלו כרטיסי טיסה לאילת לשבועיים וחצי!" היא הוסיפה, כולם צהלו "איזה כיף!" אמר טל "חופשה באילת! חופשה באילת!" כולם צעקו "רגע רגע רגע.." אמרתי "החופש הגדול לא מסתיים בעוד שבוע?" שאלתי "אכן כן.." אמרה אימא "אתם תבואו לבית הספר רק אחרי שבוע וחצי.." אימא הוסיפה "אוקיי.." אמרתי, "דרך אגב.. אנחנו יוצאים מחר! אז תזדרזו לארוז.." אמר אבא, אני יערה וטל עלינו לחדרים שלנו, לארוז. עזרתי ליערה להוריד את המזוודה מארון והלכתי לארוז.
יום למחרת: "יערה! טל! רוני! רדו עם המזוודות, הולכים!!!" צעק אבא
לקחתי את יערה אחותי הקטנה בת ה6 ואת מזוודה שלה למטה "טל!!" צעקתי לאחי הקטן בן ה12 "רד!!" אמרתי, טל ירד ונשארתי רק אני.
לקחתי את המזוודה שלי וירדתי.
נסענו באוטו לשדה התעופה ופתאום.. חשבתי על אלינור, מה יקרה אם אני לא יגיע ליום הראשון. זה ביאס אותי אבל ידעתי שהיא תסתדר.
עלינו על הטיסה, התבאסתי קצת אבל התמודדתי.
"זה היה הדבר הכי מוזר בעולם.." חשבתי "ילדה שקבעת איתה לא מגיעה, ועוד החברה הכי טובה שלך!" הוספתי "היא תשנא אותי לנצח.." חשבתי לעצמי והחמצתי פנים.
"אני יתקשר לבטל שנגיע.." חשבתי לעצמי "נוחתים באילת!" אמר הטייס "וואו!, זה עבר בטיל!" אמרתי לאימי "לך לפחות.. חלמת בהקיץ כל הטיסה!!".
הגענו למלון, תכננתי להתקשר לאלינור.
"אימא?" אמרה יערה "אולי נלך לבריכה??" "יערה הוסיפה "אבל יערה, צריך לפרוק!" אמרה אימא "נפרוק אחר כך.." אמרה יערה "אוקיי, אוקיי.." אמרה אימא והלבישה אותנו בבגדי הים.
הגענו לבריכת המלון, זה לא היה כפי שתכננתי.. יערה השתלטה על הכל! חשבתי שזה היה כיף..
יערה הכריחה אותנו לקפוץ קפיצת תותח בזמן שהיא בורחת, אימא הסבירה לה שזה מסוכן אבל היא לא בדיוק הקשיבה (ספוילר: היא לא הקשיבה!!)
אני וטל שחינו, ושחינו, ושחינו שזה נהיה כבר מעצבן..
"אימא?" שאלתי "מתי נלך?" אמרתי בחוסר סבלנות "עוד עשר דקות מתוקה.." השיבה לי אימא, נאנחתי.
עשר הדקות האלו חלפו, הערב הראה סימן. אימא הסתכלה בשעון הדיגיטלי שכתב 19:00 על הצג.
"צריך ללכת לארוחת הערב!" אמרה אימא, הלכנו לחדר החלפנו בגדים.
ניסיתי להרים את הטלפון שלי אבל יד משכה בי, זאת הייתה אימא "בואי!" היא אמרה ומשכה אותי לדלת.
הלכנו לחדר האוכל, כל שפע וטוב היה שם! לקחתי פסטה ושניצל כמו שאני רגילה לאכול בית אבל כמעט לא אכלתי, רק בהיתי בצלחת ואכלתי כמה ביסים. חשבתי על אלינור אבל ידעתי שבין השאר היא תסתדר ואני צריכה להנות! "אולי יצא לי להתקשר אלייה!" חשבתי לעצמי.
בסופו של דבר שכחתי מזה, יום ויום נהנתי ולא התקשרתי.
ביום האחרון של החופשה נזכרתי בזה, 10 דקות לפני שהיה צריך לעזוב את המלון.
"אימא?" אמרתי "כן רוניקה?" ענתה אימא "איפה הטלפון שלי?" שאלתי "הוא כבר ארוז במזוודה, רוניקה" ענתה אימא בחיוך. נאנחתי. כל הזמן רק אמרתי לעצמי להפסיק לחשוב עלייה, אבל בינינו.. לא הפסקתי אפילו לדקה אחת שקטה!.
ציפיתי למחר, שאחזור ללימודים.
פרק 3: הסימן-
התעוררתי במיטתי, התארגנתי בבגדי בית הספר, צחצחתי שיניים מהר ואכלתי.
ציפיתי בקוצר רוח לפגוש את אלינור.
רצתי אל הסלון, שם התיק שלי נמצא. פתאום נפלה תמונה שלי ושל אלינור מהתיק. היא הייתה קרועה כאילו ג'יניאס הכלב של השכנים לעס אותה "זה אולי סימן" אמרתי לעצמי באכזבה "אני לא רוצה שכלום יקרה!" חשבתי לעצמי ולקחתי את התיק.
"רוני!, צאי אנחנו מחכים לך!!!" צעק טל "אוקיי! אוקיי!" השבתי בחוסר סבלנות ויצאתי אל מחוץ לבית.
הגענו לבית הספר ולא ראיתי את אלינור בסביבה, התחלתי לדאוג. "מה אעשה?" אמרתי לעצמי "אולי היא כבר בכיתה!" חשבתי.
הלכתי במסדרון והשבתי חיוכים של בושה לכל פינה.
ראיתי מישהי שדומה לאלינור, היה לה שיער דומה לאלינור וצחוק ממש זהה.
נקשתי לה בעדינות על הגב "אלינור?" אמרתי "אני כל כך שמחה לראות אותך!" הוספתי, ילדה זרה הסתובבה ונעצה בי מבט ואני.. חייכתי בבושה ורצתי לכיתה.
קצת לפני שהגעתי לכיתה ראיתי ילדה אחת, היה לה שיער קצר וחלק בצבע ורוד כהה וחולצת בטן כתומה סגלגלה, ניגשתי אליה ושאלתי אותה "את ראית במקרה את אלינור ברקוביץ'?" "חח איזו חמודה" היא צחקה "אני זאת היא" היא הוסיפה, "מצטערת אבל לא, לאלינור שאני מכירה יש שיער מתולתל וזהוב וצחוק מתגלגל.
"שיניתי צורה, חנונית!" אמרה הילדה, "אני לא מאמינה שהיא קרתה לי חנונית!" אמרתי לעצמי "החברה הכי טובה שלי מזאת שנתיים!" חשבתי "אבחל הגיע הזמן למצוא אחרת! נאמנה יותר.." הוספתי במחשבות.
ההפסקה הגיעה, הלכתי לבד לצותת לאלינור והחברות החדשות שלה.
ההפסקה התחילה כרגיל, הן נפגשו והתחילו לדבר אך באמצע ההפסקה התחיל להיות משהו ממש לא נחמד.
התלתלים של אלינור קפצו והצבע בשיער התחיל קצת להידהות, כולם צחקו עלייה והיא פרצה בבכי ורצה לכיווני.
"רוני! התגעגעתי.." היא אמרה וחיבקה אותי חזק חזק "גם אני.." השבתי ונתתי לה חיבוק.
"את חברה אמיתית רוני, לעומת הבנות האלו" אמרה אלינור "בואי נלך לשטוף את הפנים שלך ונתחיל דף חדש" אמרתי.
"אבל קודם אני רוצה לשמוע איך היה באילת.." אמרה אלינור "איך את יודעת?" צחקתי "חברות טובות באמת.. יודעות איפה הבסטי שלהן!" היא השיבה.
וכך חברים.. נראת חברה הכי טובה אמיתית אמיתית.
|
|
מוקדש
ל 8קריסטי, שהיא_החברה_האמיתית_שלי | |
|
|
